הצבעה, מבט, צליל ומילה ראשונה הם דרכים להשתתף בשיחה. המבוגר יכול להיות שותף קשוב גם כשהילד עדיין לא מבטא את כל מה שהוא רוצה לומר.
לתת מילים למה שקורה
היום מלא בהזדמנויות לשיחה: בזמן הלבוש, ליד החלון או כשמכינים משהו יחד. אפשר לתאר בפשטות את מה שרואים ועושים. שפה חיה צומחת בתוך מפגש עם אנשים ועם חוויות, ולא רק מתוך פעילות שמוגדרת כלמידה.
להשאיר גם מקום לתשובה
אחרי שאומרים משהו, אפשר לעצור. לפעמים התשובה היא מילה, ולפעמים היא חיוך או מבט. ההפסקה נותנת לילד מקום להשתתף בדרך שלו. אין צורך למלא מיד כל רגע שקט בעוד שאלה.
לקרוא יחד, בקצב שלהם
ספר הוא הזדמנות לשבת קרוב, להתבונן ולדבר. אפשר לעצור בעמוד שמעניין את הילד, לחזור על סיפור אהוב ולתת מקום למה שהוא מביא למפגש. לא חייבים לסיים את כל הספר בכל פעם.
שיחה אחת קטנה היום
בחרו רגע מוכר ורגוע, והצטרפו למה שמעסיק את הילד. אמרו משפט קצר, הקשיבו וחכו. זו הזמנה לקשר ולתקשורת; היא אינה מבחן או ציפייה להישג שפתי מסוים.
